hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
נתחיל דווקא במשל.
שני דגים צעירים שוחים בים ופוגשים בדרך דג שלישי זקן. הדג הזקן פונה אליהם ואומר "יום טוב בחורים, איך המים הבוקר?".
הדג הצעיר הראשון פונה אל הדג הצעיר השני, "מה זה מים?"
הבעיה היא, שהדגים הצעירים, בצעירותם ובטיפשותם, לא יודעים מה זה מים, מה החשיבות של המים, בשביל מה להם מים, וכדומה', כי בצעירותם וטיפשותם, הם לא יודעים מה הדברים החשובים באמת.
המים, בתור דגים, הוא הדבר הכי חשוב עבורם. מים חשובים לדגים אפילו יותר מאשר מה שהם חשובים עבור בני-אדם. בשביל בני-אדם, מים הם מים, ובלי מים, הם ימותו בתוך ימים. בשביל דגים, מים הם גם מים וגם אוויר לנשימה, ובלי מים, ימותו בתוך שניות, והדגים הצעירים מהמשל, אפילו לא יודעים מהם מים, מרוב שהם לוקחים את המים כמובנים מאליו, ולא מבינים את חשיבותם.
עבור דגים, המים הם "הדבר", בה"א הידיעה, והדגים הצעירים מהמשל, אפילו לא יודעים מים מהם.
כל זה מעלה שאלה מעניינת מאוד.
אם "מים", עבור דגים, הם מים, אז מהם "מים" עבור בני-האדם? ומה שזה לא יהיה, האם אנחנו יודעים שאלו המים שלנו?
ועכשיו אספר לכם על ספרי העתידי, "החיים הנפלאים של טריסטן".
השנה היא 2010. החודש הוא דצמבר. זה יום שני ה-27 לחודש. טריסטן טרנר הוא ילד בן 12, עם שיער בלונדיני זהוב ועיניים כחולות כהות, שלומד בכיתה ז'. טריסטן ומשפחתו גרים בלוס אנג'לס.
טריסטן קם בבוקר, מתארגן, הולך לבית-ספר. כאמור, זה יום שני. זה יום הלימודים הראשון של השבוע (ככה זה בארצות הברית). הכול כרגיל.
הוא חושב שהחיים שלו בזבל. הוא לא כל-כך מאושר. הם משפחה גדולה מהמעמד הבינוני. יש אותו, יש את אחותו התאומה שקוראים לה נטלי, ויש להם גם אח גדול, קולין בן ה-17, ואח קטן, זיק בן ה-4. לאמא שלהם קוראים פטרישה ולאבא שלהם קוראים ג'ון.
אז קיצר, טריסטן ואחותו נטלי הולכים ביחד לבית-ספר, הם בני אותו גיל כי הם אחים תאומים והם לומדים באותו בית-ספר, באותה שכבה ואפילו באותה הכיתה. בהגיעם לבית-ספר הם פוגשים את חברם הטוב המשותף, בן כיתתם, ויקטור.
אז קיצר זה עוד יום רגיל בבית-ספר והכול רגיל וקורים הדברים הרגילים ושיעורים והמורים נותנים שיעורי בית ויש כמה בריונים שמתייחסים לטריסטן לא יפה ונראה לי שלטריסטן ואחותו נטלי יש אולי עוד חבר או חברה או עוד שניים או שלוש חברים או משהו כזה, אני כבר לא זוכר. כתבתי את הספר לפני זמן רב.
אז קיצר, ביום שני ה-2 בינואר של 2011, שזה היום-הולדת ה-13 של טריסטן, המשפחה זוכה בלוטו האמריקאי, הפאוורבול, במקום הראשון, במיליארד וחצי דולר.
מה שנקרא "פלוט טוויסט" אני מניח שאחנו יכולים להגיד
אז קיצר, לונג סטורי שורט, כל החיים שלהם מתהפכים והם עוברים לחלק הכי עשיר של לוס אנג'לס וקונים שם אחוזה ענקית לגור בה.
ואז מה שקורה, זה שהם כולם מתחילים לחיות את החיים הכי מדהימים ויוקרתיים שהם יכולים, והספר עוקב אחרי משפחת טרנר, ובמיוחד טריסטן, הדמות הראשית, במשך חמש השנים הבאות.
עדיין בערך בהתחלה וכשהם בני 13, אבל כבר אחרי שהם עשירים בטירוף, טריסטן ואחותו נטלי הולכים למכירה פומבית וכמעט כולם שם אנשים מבוגרים חוץ מהם אבל בכל זאת יש עוד שני ילדים, גם כן עשירים מאוד, גם כן בני 13, גם כן תאומים, גם כן בן אחד ובת אחת. זה כמעט מושלם מידי מכדי להיות אמיתי אבל זה מה שקורה. כן, טוב, בסדר, אני יודע שזה לא הכי אמין, אבל זה כולה ספר ולא ניסיתי לכוון בהכרח אל התוצאה הכי מציאותית או ריאליסטית. זה כבר מה שניסיתי לעשות בספרים אחרים שלי.
עכשיו, לבן קוראים נייג'ל ולבת קוראים טליה.
אז בכל מקרה, הם הופכים לחברים הכי טובים, וכל הארבעה, הופכים לחברים טובים של השניים האחרים בצמד האחר, ונייג'ל וטליה למעשה מנחים את טריסטן ונטלי בחייהם החדשים כעשירים, כי טריסטן ונטלי צריכים "הנחייה" כביכול, כך לפחות טוען ומסביר נייג'ל, על איך להיות עשירים, כי טריסטן ונטלי הם "כסף חדש", ולכן זקוקם לעזרתם של נייג'ל וטליה, שהם "כסף ישן" ונולדו אל תוך העושר המופלג, בשביל ללמוד "איך להיות עשרים" ובשביל להכיר את כל האנשים הנכונים ולהיכנס אל תוך המעגלים החברתיים של החברה הגבוהה בלוס אנג'לס הגדולה, הכבירה והמפוארת.
אה כן, והדמי כיס של נייג'ל ואחותו זה מטיל זהב סטנדרטי כמו של פורט נוקס במשקל של 12.4 קילו זהב טהור לכל אחד מהם, פעם בחודש.
קיבלתי את הרעיון מ"זאק וקודי", ששם, אלו הם בדיוק דמי הכיס החודשיים של לונדון טיפטון
לונדון טיפטון:
במשך חמשת השנים הבאות הם כולם נהנים ועפים על החיים שלהם והחיים של טריסטן הם כמו חלום שמתגשם, אך לבסוף הוא נתקל במשבר קיומי חמור של משמעות וערך לחיים, ונופל לו האסימון שבנות ואלכוהול וסיגריות וסמים וז*ונים וכל שאר תענוגות העולם כולל טיסותיו התכופות לחו"ל והאוכל היקר והמדהים שלו והבגדים היקרים שלו, לא בכל אלו מצוי הטעם האמיתי לחיים, והוא מבין שערך אמיתי וביטחון אמיתי ומשמעות אמיתית זה מה שאנחנו מוצאים ומה שיש לנו כשאנחנו עם המשפחה והחברים, ומה שאנחנו מוצאים בבית, ולהיות גם בן-אדם טוב, ולהיות בן-אדם ערכי ומוסרי הנוהג בצורה אנושית ומכובדת, ולבסוף הוא מבין שכל אלו, אלו הדברים שייתנו ערך ומשמעות אמיתיים לו ולחייו.
ובעיקרון זה "החיים הנפלאים של טריסטן".
אבל כמובן וכאמור, שלפני מה שלטריסטן יכולות להיות את כל ההארות המדהימות האלו, ולפני מה שהוא יכול להתפכח בצורה כל-כך יפה, הוא חייב להגיע לשפל המדרגה המוחלט, נכון?
ואיך עושים את זה? זה פשוט. הוא צריך להתענג מכל תענוגות העולם בשביל להבין שאושר וערך ומשמעות וביטחון זה דבר שלא מוצאים אותו באף אחת מתענוגות העולם. לא שתייה ולא סיגריות ולא בנות ולא אוכל ולא בגדים ולא מכוניות ולא טיולים לחו"ל וכן הלאה וכן הלאה, ולכן, ברור, כמובן, איך לא, הספר כולל כמויות עצומות של "פורנו עשירים" (המצאה מוזרה של העשור הקודם, כמו כשבעשור שלפני העשור הקודם סטיב ג'ובס לדוגמה המציא את ה"פורנו פתיחת קופסאות").
מה זאת אומרת? זאת אומרת שבמשך עשרות רבות על גבי עשרות רבות של עמודים, אין בהכרח כל-כך הרבה עלילה, באותה המידה שבה אנחנו בעצם במשך זמן מה בעיקר קוראים ורואים את הנער הצעיר ויפה התואר בעל השיער הזהוב והעיניים שכחולות כמו הים מתענג כמעט עד מוות. במשך זמן מה, אין הרבה עלילה והתקדמויות עלילתיות משמעותיות של ממש, באותה המידה שאנחנו פשוט מביטים בטריסטן היפיפה והצעיר, שיש לו ליטרלי הכול בחיים, החל בנעורים, יופי ובריאות, ועד לשכל, כישרון וכסף, פשוט נהנה, מתפנק ומתענג כמעט עד שיוצאת לו הנשמה.
במלוא מובן המשפט, הילד ז*ן הזה פשוט חי את החלום של כולנו, ופשוט עף על החיים, במלוא מובן המשפט. הוא פשוט נהנה ומתענג עד אין סוף בחגיגה ענקית ללא חשבון ובסעודה בהמתית של סיפוק היצרים ועד לכדי האבסה ואובדן חושים תוך כדי איבוד כל חוש של פרופורציה ומוסר.
ואז, ורק אז, כשהוא מפתח משבר אקסיסטנציאלי חמור, מפתח חרדות ונקלע לדיכאון ולתחושת דכדוך, אז ורק אז, אני יכול להתחיל "להיכנס לשם" ולהתחיל "לתת עבודה".
ומה אני עושה אז ובשלב הזה? אני מפחית את כמות הפורנו עשירים, מעלה את כמות העלילה הממשית של דברים שבאמת קורים ומתרחשים, ואני מתחיל בתהליך התפכחותו של טריסטן, חושף לקוראים את מחשבותיו על הבנתו מהם הדברים החשובים באמת, לצידה של לא מעט ביקורת חריפה, שאנחנו נחשפים אליה במחשבותיו ובדבריו לחבריו, על תרבות הצריכה הבהמתית באמריקה, מרוץ העכברים הנורא והבלתי פוסק, והרדידות והחד-ממדיות הנוראים של מערכות יחסים בין אנשים בעת המודרנית.
כל זה עד להתפכחותו הסופית, השלמה, המלאה והמוחלטת לקראת סוף הספר, כאשר הוא מבין לבסוף, כאמור, שאושר, ערך ומשמעות, אלו לא דברים המצויים בכל או אפילו בחלק מתענוגות העולם, דבר שטריסטן יכול לדעת ולהבין אותו לאחר שהתענג את כל תענוגות העולם ללא שנותר דבר שהוא לא עשה או ניסה, ועדיין לא מצא את האושר, אלא אושר, ערך ומשמעות אלו דברים שבעצם היו שם כל הזמן, ושאלו נובעים מיחסים טובים וחמים עם המשפחה, החברים והקהילה.
בשלב הזה, אנחנו גם מבינים את המשמעות האמיתית של שמו של הספר. בהתחלה, הן הקוראים הן טריסטן חושבים כולם, שהחיים של טריסטן היו גרועים לפני שהוא ומשפחתו התעשרו, כשכל מה שהיה לו זה את החיים הרגילים והמשעממים שלו בלי בהכרח יותר מידי כסף, ושהחיים הפכו להרבה יותר טובים אחרי שהוא התעשר, ולכן לספר קוראים "החיים הנפלאים של טריסטן", כאשר החיים הנפלאים של טריסטן, הם חייו שלאחר התעשרותו, אך לקראת סוף הספר הן הקוראים הן טריסטן מבינים, ונופל להם האסימון, שזה הפוך. חייו של טריסטן הם למעשה גרועים עכשיו, כשיש לו סקס, אלכוהול, סיגריות, סמים, טיולים, אוכל, בגדים, מכוניות, סטטוס וכסף, אך מצד שני נהרסו יחסיו עם המשפחה, החברים והקהילה, וחייו של טריסטן למעשה היו נפלאים בתחילת הספר, כשלא היו לו סקס, אלכוהול, סיגריות, סמים, טיולים, אוכל, בגדים, מכוניות, סטטוס וכסף, אבל היו לו את בני משפחתו, חבריו והקהילה שלו כמו גם קשרים תקינים, בריאים וטובים איתם, ולפני שהוא הרס את כל אלו בהמשך הספר.
לקראת סוף הספר, טריסטן מבין שסקס הוא לא מים. אלכוהול הוא לא מים. סיגריות הן לא מים. סמים הם לא מים. טיולים הם לא מים. אוכל הוא לא מים. בגדים הם לא מים. מכוניות הן לא מים. מראה חיצוני הוא לא מים. סטטוס הוא לא מים. כסף הוא לא מים.
כל אלו אינם מים.
משפחה. חברים. קהילה. שוב משפחה.
אלו הם מים.
שני דגים צעירים שוחים בים ופוגשים בדרך דג שלישי זקן. הדג הזקן פונה אליהם ואומר "יום טוב בחורים, איך המים הבוקר?".
הדג הצעיר הראשון פונה אל הדג הצעיר השני, "מה זה מים?"
הבעיה היא, שהדגים הצעירים, בצעירותם ובטיפשותם, לא יודעים מה זה מים, מה החשיבות של המים, בשביל מה להם מים, וכדומה', כי בצעירותם וטיפשותם, הם לא יודעים מה הדברים החשובים באמת.
המים, בתור דגים, הוא הדבר הכי חשוב עבורם. מים חשובים לדגים אפילו יותר מאשר מה שהם חשובים עבור בני-אדם. בשביל בני-אדם, מים הם מים, ובלי מים, הם ימותו בתוך ימים. בשביל דגים, מים הם גם מים וגם אוויר לנשימה, ובלי מים, ימותו בתוך שניות, והדגים הצעירים מהמשל, אפילו לא יודעים מהם מים, מרוב שהם לוקחים את המים כמובנים מאליו, ולא מבינים את חשיבותם.
עבור דגים, המים הם "הדבר", בה"א הידיעה, והדגים הצעירים מהמשל, אפילו לא יודעים מים מהם.
כל זה מעלה שאלה מעניינת מאוד.
אם "מים", עבור דגים, הם מים, אז מהם "מים" עבור בני-האדם? ומה שזה לא יהיה, האם אנחנו יודעים שאלו המים שלנו?
ועכשיו אספר לכם על ספרי העתידי, "החיים הנפלאים של טריסטן".
השנה היא 2010. החודש הוא דצמבר. זה יום שני ה-27 לחודש. טריסטן טרנר הוא ילד בן 12, עם שיער בלונדיני זהוב ועיניים כחולות כהות, שלומד בכיתה ז'. טריסטן ומשפחתו גרים בלוס אנג'לס.
טריסטן קם בבוקר, מתארגן, הולך לבית-ספר. כאמור, זה יום שני. זה יום הלימודים הראשון של השבוע (ככה זה בארצות הברית). הכול כרגיל.
הוא חושב שהחיים שלו בזבל. הוא לא כל-כך מאושר. הם משפחה גדולה מהמעמד הבינוני. יש אותו, יש את אחותו התאומה שקוראים לה נטלי, ויש להם גם אח גדול, קולין בן ה-17, ואח קטן, זיק בן ה-4. לאמא שלהם קוראים פטרישה ולאבא שלהם קוראים ג'ון.
אז קיצר, טריסטן ואחותו נטלי הולכים ביחד לבית-ספר, הם בני אותו גיל כי הם אחים תאומים והם לומדים באותו בית-ספר, באותה שכבה ואפילו באותה הכיתה. בהגיעם לבית-ספר הם פוגשים את חברם הטוב המשותף, בן כיתתם, ויקטור.
אז קיצר זה עוד יום רגיל בבית-ספר והכול רגיל וקורים הדברים הרגילים ושיעורים והמורים נותנים שיעורי בית ויש כמה בריונים שמתייחסים לטריסטן לא יפה ונראה לי שלטריסטן ואחותו נטלי יש אולי עוד חבר או חברה או עוד שניים או שלוש חברים או משהו כזה, אני כבר לא זוכר. כתבתי את הספר לפני זמן רב.
אז קיצר, ביום שני ה-2 בינואר של 2011, שזה היום-הולדת ה-13 של טריסטן, המשפחה זוכה בלוטו האמריקאי, הפאוורבול, במקום הראשון, במיליארד וחצי דולר.
מה שנקרא "פלוט טוויסט" אני מניח שאחנו יכולים להגיד
אז קיצר, לונג סטורי שורט, כל החיים שלהם מתהפכים והם עוברים לחלק הכי עשיר של לוס אנג'לס וקונים שם אחוזה ענקית לגור בה.
ואז מה שקורה, זה שהם כולם מתחילים לחיות את החיים הכי מדהימים ויוקרתיים שהם יכולים, והספר עוקב אחרי משפחת טרנר, ובמיוחד טריסטן, הדמות הראשית, במשך חמש השנים הבאות.
עדיין בערך בהתחלה וכשהם בני 13, אבל כבר אחרי שהם עשירים בטירוף, טריסטן ואחותו נטלי הולכים למכירה פומבית וכמעט כולם שם אנשים מבוגרים חוץ מהם אבל בכל זאת יש עוד שני ילדים, גם כן עשירים מאוד, גם כן בני 13, גם כן תאומים, גם כן בן אחד ובת אחת. זה כמעט מושלם מידי מכדי להיות אמיתי אבל זה מה שקורה. כן, טוב, בסדר, אני יודע שזה לא הכי אמין, אבל זה כולה ספר ולא ניסיתי לכוון בהכרח אל התוצאה הכי מציאותית או ריאליסטית. זה כבר מה שניסיתי לעשות בספרים אחרים שלי.
עכשיו, לבן קוראים נייג'ל ולבת קוראים טליה.
אז בכל מקרה, הם הופכים לחברים הכי טובים, וכל הארבעה, הופכים לחברים טובים של השניים האחרים בצמד האחר, ונייג'ל וטליה למעשה מנחים את טריסטן ונטלי בחייהם החדשים כעשירים, כי טריסטן ונטלי צריכים "הנחייה" כביכול, כך לפחות טוען ומסביר נייג'ל, על איך להיות עשירים, כי טריסטן ונטלי הם "כסף חדש", ולכן זקוקם לעזרתם של נייג'ל וטליה, שהם "כסף ישן" ונולדו אל תוך העושר המופלג, בשביל ללמוד "איך להיות עשרים" ובשביל להכיר את כל האנשים הנכונים ולהיכנס אל תוך המעגלים החברתיים של החברה הגבוהה בלוס אנג'לס הגדולה, הכבירה והמפוארת.
אה כן, והדמי כיס של נייג'ל ואחותו זה מטיל זהב סטנדרטי כמו של פורט נוקס במשקל של 12.4 קילו זהב טהור לכל אחד מהם, פעם בחודש.
קיבלתי את הרעיון מ"זאק וקודי", ששם, אלו הם בדיוק דמי הכיס החודשיים של לונדון טיפטון
לונדון טיפטון:
במשך חמשת השנים הבאות הם כולם נהנים ועפים על החיים שלהם והחיים של טריסטן הם כמו חלום שמתגשם, אך לבסוף הוא נתקל במשבר קיומי חמור של משמעות וערך לחיים, ונופל לו האסימון שבנות ואלכוהול וסיגריות וסמים וז*ונים וכל שאר תענוגות העולם כולל טיסותיו התכופות לחו"ל והאוכל היקר והמדהים שלו והבגדים היקרים שלו, לא בכל אלו מצוי הטעם האמיתי לחיים, והוא מבין שערך אמיתי וביטחון אמיתי ומשמעות אמיתית זה מה שאנחנו מוצאים ומה שיש לנו כשאנחנו עם המשפחה והחברים, ומה שאנחנו מוצאים בבית, ולהיות גם בן-אדם טוב, ולהיות בן-אדם ערכי ומוסרי הנוהג בצורה אנושית ומכובדת, ולבסוף הוא מבין שכל אלו, אלו הדברים שייתנו ערך ומשמעות אמיתיים לו ולחייו.
ובעיקרון זה "החיים הנפלאים של טריסטן".
אבל כמובן וכאמור, שלפני מה שלטריסטן יכולות להיות את כל ההארות המדהימות האלו, ולפני מה שהוא יכול להתפכח בצורה כל-כך יפה, הוא חייב להגיע לשפל המדרגה המוחלט, נכון?
ואיך עושים את זה? זה פשוט. הוא צריך להתענג מכל תענוגות העולם בשביל להבין שאושר וערך ומשמעות וביטחון זה דבר שלא מוצאים אותו באף אחת מתענוגות העולם. לא שתייה ולא סיגריות ולא בנות ולא אוכל ולא בגדים ולא מכוניות ולא טיולים לחו"ל וכן הלאה וכן הלאה, ולכן, ברור, כמובן, איך לא, הספר כולל כמויות עצומות של "פורנו עשירים" (המצאה מוזרה של העשור הקודם, כמו כשבעשור שלפני העשור הקודם סטיב ג'ובס לדוגמה המציא את ה"פורנו פתיחת קופסאות").
מה זאת אומרת? זאת אומרת שבמשך עשרות רבות על גבי עשרות רבות של עמודים, אין בהכרח כל-כך הרבה עלילה, באותה המידה שבה אנחנו בעצם במשך זמן מה בעיקר קוראים ורואים את הנער הצעיר ויפה התואר בעל השיער הזהוב והעיניים שכחולות כמו הים מתענג כמעט עד מוות. במשך זמן מה, אין הרבה עלילה והתקדמויות עלילתיות משמעותיות של ממש, באותה המידה שאנחנו פשוט מביטים בטריסטן היפיפה והצעיר, שיש לו ליטרלי הכול בחיים, החל בנעורים, יופי ובריאות, ועד לשכל, כישרון וכסף, פשוט נהנה, מתפנק ומתענג כמעט עד שיוצאת לו הנשמה.
במלוא מובן המשפט, הילד ז*ן הזה פשוט חי את החלום של כולנו, ופשוט עף על החיים, במלוא מובן המשפט. הוא פשוט נהנה ומתענג עד אין סוף בחגיגה ענקית ללא חשבון ובסעודה בהמתית של סיפוק היצרים ועד לכדי האבסה ואובדן חושים תוך כדי איבוד כל חוש של פרופורציה ומוסר.
ואז, ורק אז, כשהוא מפתח משבר אקסיסטנציאלי חמור, מפתח חרדות ונקלע לדיכאון ולתחושת דכדוך, אז ורק אז, אני יכול להתחיל "להיכנס לשם" ולהתחיל "לתת עבודה".
ומה אני עושה אז ובשלב הזה? אני מפחית את כמות הפורנו עשירים, מעלה את כמות העלילה הממשית של דברים שבאמת קורים ומתרחשים, ואני מתחיל בתהליך התפכחותו של טריסטן, חושף לקוראים את מחשבותיו על הבנתו מהם הדברים החשובים באמת, לצידה של לא מעט ביקורת חריפה, שאנחנו נחשפים אליה במחשבותיו ובדבריו לחבריו, על תרבות הצריכה הבהמתית באמריקה, מרוץ העכברים הנורא והבלתי פוסק, והרדידות והחד-ממדיות הנוראים של מערכות יחסים בין אנשים בעת המודרנית.
כל זה עד להתפכחותו הסופית, השלמה, המלאה והמוחלטת לקראת סוף הספר, כאשר הוא מבין לבסוף, כאמור, שאושר, ערך ומשמעות, אלו לא דברים המצויים בכל או אפילו בחלק מתענוגות העולם, דבר שטריסטן יכול לדעת ולהבין אותו לאחר שהתענג את כל תענוגות העולם ללא שנותר דבר שהוא לא עשה או ניסה, ועדיין לא מצא את האושר, אלא אושר, ערך ומשמעות אלו דברים שבעצם היו שם כל הזמן, ושאלו נובעים מיחסים טובים וחמים עם המשפחה, החברים והקהילה.
בשלב הזה, אנחנו גם מבינים את המשמעות האמיתית של שמו של הספר. בהתחלה, הן הקוראים הן טריסטן חושבים כולם, שהחיים של טריסטן היו גרועים לפני שהוא ומשפחתו התעשרו, כשכל מה שהיה לו זה את החיים הרגילים והמשעממים שלו בלי בהכרח יותר מידי כסף, ושהחיים הפכו להרבה יותר טובים אחרי שהוא התעשר, ולכן לספר קוראים "החיים הנפלאים של טריסטן", כאשר החיים הנפלאים של טריסטן, הם חייו שלאחר התעשרותו, אך לקראת סוף הספר הן הקוראים הן טריסטן מבינים, ונופל להם האסימון, שזה הפוך. חייו של טריסטן הם למעשה גרועים עכשיו, כשיש לו סקס, אלכוהול, סיגריות, סמים, טיולים, אוכל, בגדים, מכוניות, סטטוס וכסף, אך מצד שני נהרסו יחסיו עם המשפחה, החברים והקהילה, וחייו של טריסטן למעשה היו נפלאים בתחילת הספר, כשלא היו לו סקס, אלכוהול, סיגריות, סמים, טיולים, אוכל, בגדים, מכוניות, סטטוס וכסף, אבל היו לו את בני משפחתו, חבריו והקהילה שלו כמו גם קשרים תקינים, בריאים וטובים איתם, ולפני שהוא הרס את כל אלו בהמשך הספר.
לקראת סוף הספר, טריסטן מבין שסקס הוא לא מים. אלכוהול הוא לא מים. סיגריות הן לא מים. סמים הם לא מים. טיולים הם לא מים. אוכל הוא לא מים. בגדים הם לא מים. מכוניות הן לא מים. מראה חיצוני הוא לא מים. סטטוס הוא לא מים. כסף הוא לא מים.
כל אלו אינם מים.
משפחה. חברים. קהילה. שוב משפחה.
אלו הם מים.
