זה מרגיש כאילו מנסים לגרום לנו לחשוב יותר על אשר וג'רום, אבל אפילו אשר מרגיש עדיין כדמות שולית מאוד וג'רום לחלוטין. הרגיש לי מוזר שבכלל ראינו אותו בסצנות עם פארק בלי שאשר שם.
אבל זה עדיין חמוד שהוא הלך בסוף עם ג'רום למסיבת יום הולדת של האחיינית. אפילו אם הוא היה נודניק שהוא התעקש עד אז והיה צריך איזה Frat boy שיתן אלגוריה מאוד שקופה למצב שאשר בו (זה כמעט כאילו ג'ארד אימן את הבחור במה לומר).
האמת שזה היה לי מוזר, כי האלגוריה השקופה למצב היתה דוגמה גרועה: הפראט בוי נתן לנערי האחווה לעשות לו דברים ממש מזיקים וגרועים בגלל שהרגיש מחויב להשתתף איתם בפעילויות אחרי שהם עזרו לו בכל מיני דברים.
מורגן כמורגן משקרת גם כשהיא נחמדה.
ואז בסוף כשהיא קולטת שהיא יכולה לסמוך על פארק עם התינוקת שלה גם אם היא תמות (כי הוא חיבק בחור גדול) אז היא לפתע לא משקרת בדיוק כשלדעתי היא הייתה צריכה לשקר. אני לרגע פחדתי שפארק ממש יתעצבן על כך שהיא אומרת לו שהיא שיקרה לו במקור לגבי עניין הצוואה. נראה לי לחלוטין מצב שאחרי שהיא כבר החליטה שהוא כן יהיה הגארדיאן של התינוקת אז עדיף שהוא לא ידע שהיא במקור שיקרה לו לגבי זה. בשלב הזה אני פשוט מניח שכבר נמאס לו להפרד ממנה ולחזור אליה.
אני דווקא חשבתי שזה נכון שהיא כנה איתו בסוף לגמרי. אם הוא היה מגלה מתישהו מאוחר יותר שהיא שקלה לא לתת לו את זה ולא סיפרה לו, זו היתה פגיעה קשה יותר באמון שלו.
מאוד כיף שגלסמן חזר להיות חבר של שון ועכשיו מתפקד כסבא בתפקיד מלא כולל לקחת את הנכד לעבודה לחדר סנוקר שהוא הקים).
כן זה נחמד.
סטודנט הרפואה הבן ממשיך להתקשות עם המראה של דם. אז כמובן שהוא נפל על מקרה עם המון דם.
נראה שהוא די מיואש ופארק באמת מאוד נחמד אליו.
מאוד.
המקרה הרפואי לא היה כל כך מעניין חוץ מזה שהיה מגניב שהיד הייתה מחוברת לרגל לכמה זמן.
איכ זה היה דוחה.
המקרה הרפואי השני היה יותר מסתורי ונפתר בצורה קצת מגניבה, אבל לא מדהים.
*אני כן די מוטרד כי אני מכין לעצמי הרבה בשר על הגריל וכל פעם מנקה אותו עם מברשת ברזל כזאת. (אבל לפחות עכשיו אם יהיו לי תסמינים כאלו אני מיד אדע שזאת הסיבה)
וואי במקומך לגמרי הייתי מפסיקה להשתמש במברשת אחרי הפרק!
גלסמן ולים ממשיכים להתעצבן אחד על השני בנושא נשיאות בית החולים וזה נעשה מעיק בכמה שזה לא מעניין אותי,
אותי זה מעצבן כי זה מרגיש שגלסמן מאוד פועל מאגו ומנצל את זה שלים כן מאמינה שצריך לרצות את הבורד לפחות במידה כלשהי, ככה שהיא תעשה את העבודה שהוא לא רוצה ותתמודד במקומו גם עם הנזיפות על דברים שהוא לא עשה.
וזה הנושא הראשי של הפרק - שון וצ'ארלי.
ובעניין הזה אני נופל חזק מאוד בצד של צ'ארלי.
כלומר כן היא מעצבנת לפעמים. היא באמת נכנסת לדברים של שון. היא באמת מסרבת תמיד להודות שהיא טועה שזה בעייתי.
אבל שון גם די נוראי אליה.
אבל את זה אני עוד יכול חלקית לקבל, כי הוא צריך להיות בוס שלה. אבל הוא לא נותן לה סנטימטר.
ואז ממש מגעיל איך שהוא אומר לה שהיא ממש לא יכולה להיות מנתחת.
קודם כל מי הוא שיקבע את זה אחרי שבועות בודדים.
אבל הכי מעצבן זה שהוא מסרב לתת לה שום הנחות על האוטיזם שלה.
וזה איפשהו בין מצחיק לעצוב כשהוא טוען שהוא אף פעם לא קיבל הנחות על האוטיזם שלו. אפשר לראות איך הראש של לים וגלזמן כמעט מתפוצץ כשהוא אומר את זה. וכל מה שלים מצליחה לומר זה "אני מאמינה שאתה חושב שלא קיבלת הנחות."
כי ברור שהוא קיבל. מראש הוא בכלל לא היה מקבל את התפקיד אם לא היה לו את גלסמן בצד שלו.
ונכון שמלדנז היה קשה איתו, אבל הוא גם היה סבלני המון פעמים עם הזמן. ומעצבן כל כך שבמקום ששון ינסה לעזור יותר למישהי כמוהו אז הוא דווקא הולך חזק על כל הקשיים וחוסר ההתחשבות שהוא התמודד איתה.
ועוד מזכירים את האיש ההוא שהיה ראש מחלקת מנתחים לזמן קצר (בסוף עונה 2 אני חושב) שהעביר את שון לפתלוגיה. ושון שנורא נורא נפגע מהאיש ההוא עכשיו משתמש בו בתור מודל לחיקוי באיך שהוא מתייחס אל צ'ארלי. זה במיוחד מצחיק שהוא כאילו מופתע שצ'ארלי כל כך נפגעה בעוד שכששון הועבר לפתלוגיה הוא בסופו של דבר עבר mental breakdown מוחלט שכלל צעקות כמו ילד קטן ואז פוטר. ורק בזכות אנדרוז שון קיבל את העבודה שלו חזרה.
אז בקיצור ההתנהגות של שון ממש מעצבנת, ובמיוחד עיצבן אותי איך שהוא מצדיק את זה.
לפחות ברור שגלסמן ולים מסכימים לגבי זה שהוא לא הגיוני ואני מקווה שבסופו של דבר הוא יקלוט את זה.
הדברים שכתבת נכונים, אני אומרת את זה מראש כדי שיהיה ברור שאני לא חולקת על זה, כי אחרי שהם נאמרו - אני רוצה להביא קצת סנגוריה על מרפי.
אני חושבת שזה עניין רגשי מאוד בשבילו, ויכולים להיות לזה כמה הסברים, שזה אולי שילוב שלהם:
א. הוא רואה עכשיו מהצד השני איך הוא עצמו היה נראה (ולפעמים עדיין) לאחרים, וזה לא מראה מחמיא: מעצבן, עקשן, חסר טאקט, חוצפן, מתקשה להודות בטעויות, מדבר יותר מידי. קשה לו עם המחשבה שגם הוא כזה (או היה) ולכן הוא מנסה להכחיש את זה בתוכו. הוא משכנע את עצמו שהוא לא היה גרוע כמוה, ולא דרש כזו רמה של סבלנות וסובלנות מהסובבים בשביל להכיל אותו, כי זה לא נעים לו לחשוב על עצמו ככה.
ב. כיוון שיש מעט מאוד רופאים עם אוטיזם (ברמה ברורה כזאת), כל אחד מהם הוא סוג של "מייצג את הקבוצה", זה לא הוגן אבל ככה זה מרגיש כשאתה בקבוצת מיעוט מסויימת, ששופטים את כל הקבוצה לפי הפרט. (כמו שאם אישה מנהיגה עושה טעויות אז הרבה אנשים עם דיעות קדומות יראו את זה כהוכחה שנשים לא מתאימות להנהיג.) אז אם היא "מייצגת לא טוב", הוא מרגיש כאילו שזה משליך עליו, ולכן הוא הרבה פחות סובלני ויותר מתעצבן מהטעויות שלה. (לא במודע ולא במכוון). ולא רוצה אותה בסביבה שלו.
אז כן, אני מסכימה שהוא מתנהג מאוד לא יפה כלפיה, ובמיוחד לא ראוי בגלל שהוא כן קיבל הרבה הנחות, שהוא לא נותן לה.
ועוד דבר:
יש משהו שמרגיש לי מאוד GEN-Z בזה שהיא באה
בדרישה שיקבלו את איך שהיא מתנהגת "כי ככה היא" גם כשזו התנהגות שפוגעת ומפריעה לאחרים. חייבים איזשהו איזון בין לקבל ולהכיל כל אחד כמו שהוא, ובין לסבול כל צורת התנהגות בשם ההכלה הזאת.
אני בעד הכלה, אבל כיוון שהסדרה היא מאוד ווקית (woke) נראה לי שהציפיה היא ל-100% ועם זה אני פחות מסכימה.