ayb1
Well-known member
|
|
|
|
|
קריסת הקונספציות של נתניהו ומחנה הימין והצורך להציב חלופה רעיונית ומעשית לחזון הבלהות של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר וקהלת.
- פותח הנושא ayb1
- פורסם בתאריך
כמה מנותקים שקרנים בטלנים וחזירים אפשר להיות?
הבחירה שעומדת היום בפני המחנה הדמוקרטי הישראלי
בדיוק לפני שבוע, התכנסנו 1,200 אנשים בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, לכנס אחד במאי השנתי של קרן ברל כצנלסון, שעמד השנה בסימן "זמן הכרעות".
בדברים שנשאתי בפתיחת הכנס, התייחסתי לקריסת הקונספציות של נתניהו ומחנה הימין ולצורך שלנו להציב חלופה רעיונית ומעשית לחזון הבלהות של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר וקהלת.
לצד זאת, היה לי חשוב לדבר על הבחירה שעומדת היום בפני חברי המחנה הדמוקרטי הישראלי. זוהי בחירה בין שתי דרכים:
דרך אחת אומרת: בשביל לבנות ישראל טובה יותר, אנחנו צריכים להושיב את כל הקבוצות השונות בחברה ביחד. המטרה העליונה – הסכמות רחבות.
עבור מי שמחזיקים בתזה הזאת, המסקנה החשובה מההפיכה המשטרית והמלחמה היא לא שצריך להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות ובמדיניות שונים באופן מהותי, אלא שאסור לנו להיות מפולגים.
אלא שהבעיה הגדולה של ישראל היא לא קיטוב.
הבעיה הגדולה של ישראל היא
- הנסיגה המתמשכת מהחזון של הרצל ומערכי מגילת העצמאות.
- הנסיגה מהערכים הדמוקרטיים,
- המשך ניהול הסכסוך,
- שליטת הממסד האורתודוכסי,
- כלכלה שעובדת לטובת מעטים.
אלה הבעיות הגדולות, את כולן הרגשנו השנה יותר מאי פעם.
ואת הבעיות האלה, אי אפשר להמשיך לנהל ולחכות להסכמות שיגיעו. את הבעיות האלה צריך לפתור.
דמיינו לרגע את בן גוריון מתמהמה בהחלטה האם לקבל את תוכנית החלוקה כי חשוב לייצר סביבה קונצנזוס, ומנהיג הימין – בגין – מתנגד.
דמיינו את בגין עצמו דוחה את השלום עם מצרים עד שתושג הסכמה רחבה עם הימין הדתי שהתנגד לנסיגה מימית.
דמיינו את שולמית אלוני מוותרת על ביטול החוק לאיסור משכב זכר, כדי לחפש נוסח שירצה את נציגי הדתיים והחרדים.
לפי שוחרי ההסכמות כערך עליון, המנהיגים האלה טעו כי הם העמיקו את הפילוג בעם.
אבל עבור מיליוני ישראלים שנולדו לאחר השינויים האלה, השלום עם מצרים הוא נכס לאומי ושוויון ללהט"בים הוא מובן מאליו.
כי האמת היא שרק הכרעות אמיצות וקשות משנות את פניה של חברה.
ולכן, אל מול הדרך הזאת, המסרבת להצהיר באופן ברור לאן היא רוצה להגיע – אנחנו מציעים דרך אחרת.
דרך שמציעה להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות אחרים, במדיניות שונה באופן מהותי.
כי כדי להפוך חברה לצודקת ושוויונית יותר, וכדי להיאבק במחנה הלאומני שמחזיק בחזון ברור ובכלים רבים ואפקטיביים שמממשים אותו
- צריך לדעת לאן רוצים להגיע.
- צריך שתהיה ציפור נפש.
- צריך להיות מוכנים לקבל החלטות קשות ולחתור להכרעות כואבות, גם אם אין סביבן הסכמות רחבות.
לצפייה בנאום המלא שנשאתי בכנס, ובתוכו האלטרנטיבה שאנחנו מציעים, לחצו כאן >>
בברכה,
רמי הוד
מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון
כאילו שיש פרטנר לסיום הסכסוך
הבחירה שעומדת היום בפני המחנה הדמוקרטי הישראלי
בדיוק לפני שבוע, התכנסנו 1,200 אנשים בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, לכנס אחד במאי השנתי של קרן ברל כצנלסון, שעמד השנה בסימן "זמן הכרעות".
בדברים שנשאתי בפתיחת הכנס, התייחסתי לקריסת הקונספציות של נתניהו ומחנה הימין ולצורך שלנו להציב חלופה רעיונית ומעשית לחזון הבלהות של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר וקהלת.
לצד זאת, היה לי חשוב לדבר על הבחירה שעומדת היום בפני חברי המחנה הדמוקרטי הישראלי. זוהי בחירה בין שתי דרכים:
דרך אחת אומרת: בשביל לבנות ישראל טובה יותר, אנחנו צריכים להושיב את כל הקבוצות השונות בחברה ביחד. המטרה העליונה – הסכמות רחבות.
עבור מי שמחזיקים בתזה הזאת, המסקנה החשובה מההפיכה המשטרית והמלחמה היא לא שצריך להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות ובמדיניות שונים באופן מהותי, אלא שאסור לנו להיות מפולגים.
אלא שהבעיה הגדולה של ישראל היא לא קיטוב.
הבעיה הגדולה של ישראל היא
- הנסיגה המתמשכת מהחזון של הרצל ומערכי מגילת העצמאות.
- הנסיגה מהערכים הדמוקרטיים,
- המשך ניהול הסכסוך,
- שליטת הממסד האורתודוכסי,
- כלכלה שעובדת לטובת מעטים.
אלה הבעיות הגדולות, את כולן הרגשנו השנה יותר מאי פעם.
ואת הבעיות האלה, אי אפשר להמשיך לנהל ולחכות להסכמות שיגיעו. את הבעיות האלה צריך לפתור.
דמיינו לרגע את בן גוריון מתמהמה בהחלטה האם לקבל את תוכנית החלוקה כי חשוב לייצר סביבה קונצנזוס, ומנהיג הימין – בגין – מתנגד.
דמיינו את בגין עצמו דוחה את השלום עם מצרים עד שתושג הסכמה רחבה עם הימין הדתי שהתנגד לנסיגה מימית.
דמיינו את שולמית אלוני מוותרת על ביטול החוק לאיסור משכב זכר, כדי לחפש נוסח שירצה את נציגי הדתיים והחרדים.
לפי שוחרי ההסכמות כערך עליון, המנהיגים האלה טעו כי הם העמיקו את הפילוג בעם.
אבל עבור מיליוני ישראלים שנולדו לאחר השינויים האלה, השלום עם מצרים הוא נכס לאומי ושוויון ללהט"בים הוא מובן מאליו.
כי האמת היא שרק הכרעות אמיצות וקשות משנות את פניה של חברה.
ולכן, אל מול הדרך הזאת, המסרבת להצהיר באופן ברור לאן היא רוצה להגיע – אנחנו מציעים דרך אחרת.
דרך שמציעה להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות אחרים, במדיניות שונה באופן מהותי.
כי כדי להפוך חברה לצודקת ושוויונית יותר, וכדי להיאבק במחנה הלאומני שמחזיק בחזון ברור ובכלים רבים ואפקטיביים שמממשים אותו
- צריך לדעת לאן רוצים להגיע.
- צריך שתהיה ציפור נפש.
- צריך להיות מוכנים לקבל החלטות קשות ולחתור להכרעות כואבות, גם אם אין סביבן הסכמות רחבות.
לצפייה בנאום המלא שנשאתי בכנס, ובתוכו האלטרנטיבה שאנחנו מציעים, לחצו כאן >>
בברכה,
רמי הוד
מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון
נראה על פניו כמו הכרזה על הליכה לפוליטיקה. לא יודע מי האיש, אבל שיהיה לו בהצלחה (רק לא מבין מדוע הוא מרגיש צורך לחזור להרצל וחותמי מגילת העצמאות כאילו בא לומר, עזבו אתכם מהחברה הישראלית הקיימת, הם היו חכמים יותר וצריכים לקבוע איך עלינו להיראות היום).
הבחירה שעומדת היום בפני המחנה הדמוקרטי הישראלי
בדיוק לפני שבוע, התכנסנו 1,200 אנשים בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, לכנס אחד במאי השנתי של קרן ברל כצנלסון, שעמד השנה בסימן "זמן הכרעות".
בדברים שנשאתי בפתיחת הכנס, התייחסתי לקריסת הקונספציות של נתניהו ומחנה הימין ולצורך שלנו להציב חלופה רעיונית ומעשית לחזון הבלהות של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר וקהלת.
לצד זאת, היה לי חשוב לדבר על הבחירה שעומדת היום בפני חברי המחנה הדמוקרטי הישראלי. זוהי בחירה בין שתי דרכים:
דרך אחת אומרת: בשביל לבנות ישראל טובה יותר, אנחנו צריכים להושיב את כל הקבוצות השונות בחברה ביחד. המטרה העליונה – הסכמות רחבות.
עבור מי שמחזיקים בתזה הזאת, המסקנה החשובה מההפיכה המשטרית והמלחמה היא לא שצריך להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות ובמדיניות שונים באופן מהותי, אלא שאסור לנו להיות מפולגים.
אלא שהבעיה הגדולה של ישראל היא לא קיטוב.
הבעיה הגדולה של ישראל היא
- הנסיגה המתמשכת מהחזון של הרצל ומערכי מגילת העצמאות.
- הנסיגה מהערכים הדמוקרטיים,
- המשך ניהול הסכסוך,
- שליטת הממסד האורתודוכסי,
- כלכלה שעובדת לטובת מעטים.
אלה הבעיות הגדולות, את כולן הרגשנו השנה יותר מאי פעם.
ואת הבעיות האלה, אי אפשר להמשיך לנהל ולחכות להסכמות שיגיעו. את הבעיות האלה צריך לפתור.
דמיינו לרגע את בן גוריון מתמהמה בהחלטה האם לקבל את תוכנית החלוקה כי חשוב לייצר סביבה קונצנזוס, ומנהיג הימין – בגין – מתנגד.
דמיינו את בגין עצמו דוחה את השלום עם מצרים עד שתושג הסכמה רחבה עם הימין הדתי שהתנגד לנסיגה מימית.
דמיינו את שולמית אלוני מוותרת על ביטול החוק לאיסור משכב זכר, כדי לחפש נוסח שירצה את נציגי הדתיים והחרדים.
לפי שוחרי ההסכמות כערך עליון, המנהיגים האלה טעו כי הם העמיקו את הפילוג בעם.
אבל עבור מיליוני ישראלים שנולדו לאחר השינויים האלה, השלום עם מצרים הוא נכס לאומי ושוויון ללהט"בים הוא מובן מאליו.
כי האמת היא שרק הכרעות אמיצות וקשות משנות את פניה של חברה.
ולכן, אל מול הדרך הזאת, המסרבת להצהיר באופן ברור לאן היא רוצה להגיע – אנחנו מציעים דרך אחרת.
דרך שמציעה להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות אחרים, במדיניות שונה באופן מהותי.
כי כדי להפוך חברה לצודקת ושוויונית יותר, וכדי להיאבק במחנה הלאומני שמחזיק בחזון ברור ובכלים רבים ואפקטיביים שמממשים אותו
- צריך לדעת לאן רוצים להגיע.
- צריך שתהיה ציפור נפש.
- צריך להיות מוכנים לקבל החלטות קשות ולחתור להכרעות כואבות, גם אם אין סביבן הסכמות רחבות.
לצפייה בנאום המלא שנשאתי בכנס, ובתוכו האלטרנטיבה שאנחנו מציעים, לחצו כאן >>
בברכה,
רמי הוד
מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון
מומחה לקנונית הסדר העולמי
Well-known member
גיבור,הקרן שלך גם מחקה לי את התגובה:
הבחירה שעומדת היום בפני המחנה הדמוקרטי הישראלי
בדיוק לפני שבוע, התכנסנו 1,200 אנשים בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, לכנס אחד במאי השנתי של קרן ברל כצנלסון, שעמד השנה בסימן "זמן הכרעות".
בדברים שנשאתי בפתיחת הכנס, התייחסתי לקריסת הקונספציות של נתניהו ומחנה הימין ולצורך שלנו להציב חלופה רעיונית ומעשית לחזון הבלהות של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר וקהלת.
לצד זאת, היה לי חשוב לדבר על הבחירה שעומדת היום בפני חברי המחנה הדמוקרטי הישראלי. זוהי בחירה בין שתי דרכים:
דרך אחת אומרת: בשביל לבנות ישראל טובה יותר, אנחנו צריכים להושיב את כל הקבוצות השונות בחברה ביחד. המטרה העליונה – הסכמות רחבות.
עבור מי שמחזיקים בתזה הזאת, המסקנה החשובה מההפיכה המשטרית והמלחמה היא לא שצריך להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות ובמדיניות שונים באופן מהותי, אלא שאסור לנו להיות מפולגים.
אלא שהבעיה הגדולה של ישראל היא לא קיטוב.
הבעיה הגדולה של ישראל היא
- הנסיגה המתמשכת מהחזון של הרצל ומערכי מגילת העצמאות.
- הנסיגה מהערכים הדמוקרטיים,
- המשך ניהול הסכסוך,
- שליטת הממסד האורתודוכסי,
- כלכלה שעובדת לטובת מעטים.
אלה הבעיות הגדולות, את כולן הרגשנו השנה יותר מאי פעם.
ואת הבעיות האלה, אי אפשר להמשיך לנהל ולחכות להסכמות שיגיעו. את הבעיות האלה צריך לפתור.
דמיינו לרגע את בן גוריון מתמהמה בהחלטה האם לקבל את תוכנית החלוקה כי חשוב לייצר סביבה קונצנזוס, ומנהיג הימין – בגין – מתנגד.
דמיינו את בגין עצמו דוחה את השלום עם מצרים עד שתושג הסכמה רחבה עם הימין הדתי שהתנגד לנסיגה מימית.
דמיינו את שולמית אלוני מוותרת על ביטול החוק לאיסור משכב זכר, כדי לחפש נוסח שירצה את נציגי הדתיים והחרדים.
לפי שוחרי ההסכמות כערך עליון, המנהיגים האלה טעו כי הם העמיקו את הפילוג בעם.
אבל עבור מיליוני ישראלים שנולדו לאחר השינויים האלה, השלום עם מצרים הוא נכס לאומי ושוויון ללהט"בים הוא מובן מאליו.
כי האמת היא שרק הכרעות אמיצות וקשות משנות את פניה של חברה.
ולכן, אל מול הדרך הזאת, המסרבת להצהיר באופן ברור לאן היא רוצה להגיע – אנחנו מציעים דרך אחרת.
דרך שמציעה להחליף את הקונספציות שקרסו ברעיונות אחרים, במדיניות שונה באופן מהותי.
כי כדי להפוך חברה לצודקת ושוויונית יותר, וכדי להיאבק במחנה הלאומני שמחזיק בחזון ברור ובכלים רבים ואפקטיביים שמממשים אותו
- צריך לדעת לאן רוצים להגיע.
- צריך שתהיה ציפור נפש.
- צריך להיות מוכנים לקבל החלטות קשות ולחתור להכרעות כואבות, גם אם אין סביבן הסכמות רחבות.
לצפייה בנאום המלא שנשאתי בכנס, ובתוכו האלטרנטיבה שאנחנו מציעים, לחצו כאן >>
בברכה,
רמי הוד
מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון
ביבי וראשי מערכת הביטחון נתנו להם להיכנס בכוונה ב 7.10
למה? ארה"ב לחצה בשביל שיהיה תירוץ להוריד את החמאס שיכול היה לאיים על רכבת הנפט והגז מסעודיה לאירופה.
ai27
Well-known member
ולחשוב שהנוכל הזה השתלט על המרכז הרעיוני בקרן שמטרתה לשמר את מורשת ברל כצנלסון...
במקום לשמר - הנוכלים מסלפים ומסרסים...
- "אבותינו שהועלו על המוקד, אשר נסחבו למרתפי האינקוויזיציה, אשר נשחטו במאכלת הקוזקים, הייתה להם הכרה מוחלטת, שיש להם עסק עם פריצי חיות. הם ידעו שאין להם כח נגד פריצי החיות, אבל אף רגע לא חסרה להם הכרת צדקת הם. המעציב והמביש בייסרונו, אנו, הוא שכמה מבני דורינו חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנו."
- "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית ישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק."
- "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות־נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל'שמד'! כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על־ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט."
- "המפעל הציוני הוא מפעל כיבוש...לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים."
נערך לאחרונה ב:
רוב הזמן נח
Well-known member
מה השמאל מציעה מלבד שוב להתעסק בחרבון הפלשתיני?, שאין סיכוי להגיע איתו לשום מקום.
אה?
אה?
ayb1
Well-known member
הוא אומר לך בדיוק מה הם הדברים שמזניחים ביבי, הליכוד,שותפיו החרדליים וש"ס
ןמהם הבעיות הגדולות שדורשות טיפול דחוף
"
אלא שהבעיה הגדולה של ישראל היא לא קיטוב.
הבעיה הגדולה של ישראל היא
- הנסיגה המתמשכת מהחזון של הרצל ומערכי מגילת העצמאות.
- הנסיגה מהערכים הדמוקרטיים,
- המשך ניהול הסכסוך,
- שליטת הממסד האורתודוכסי,
- כלכלה שעובדת לטובת מעטים. "
אלה הבעיות הגדולות, את כולן הרגשנו השנה יותר מאי פעם.
ואת הבעיות האלה, אי אפשר להמשיך לנהל ולחכות להסכמות שיגיעו. את הבעיות האלה צריך לפתור.
נערך לאחרונה ב:
כלכלה שעובדת לטובת פוליטיקאים ופקידי ממשלה,גם הממשלה הקודמת, זאת האמת.
ישראל מושחתת מכל כיוון, תפסיקו לשקר ולשלוח אותנו לריב אחד עם השני. האזרחים המיעוטים לא אשמים.
האשמים הראשיים אלה הפוליטיקאים ופקידי הממשלה
- הערבים הן בישראל והן במדינות ערב מנוגדים לחלוטין לערבים בחזון של הרצל ובמגילת העצמאות ובניגוד לחזון הרצל ולמגילת עצמאות, כמעט ואין ערבים שמוכנים לחיות בשלום עם החזון של הרצל.
- בעיקרון יש סטירה בין מדינה יהודית ומדינת לאום עם לאומיות אתנית בכלל לדמוקרטיה ולכן חזרה לערכים דמוקרטיים פירושה נסיגה מערכים יהודיים, והכוונה יהודיים לאומיים ולא בהכרח יהודיים דתיים.
- אין פרטנר לפתרון הסכסוך וגם התגובה שלכם לצוללות מוכיחה שאנחנו עדיין מנהלים סכסוך עם מצרים למרות הסכם השלום.
- שליטת הממסד האותוכסי היא חלק מהסכמי הסטאטוס קוו של בן גוריון ז"ל.
- הכלכלה זאת בעיה קלה צריך רק לחליף את שר האוצר ובשביל זה אכן צריך ללכת לבחירות.
נראה לי שהוא ניסה להגיד שיש סתירה בין הקואליציה הנוכחית לחזון הזה של הרצל (שלא ברור לי עדיין מדוע הוא רלוונטי למשהו). הערבים פחות מעניינים
.אין כל סיבה לראות בזה סתירה. עובדתית מדינת ישראל מצליחה להתקיים שלושת רבעי מאה מבלי שהסתירה הזאת גורמת לבעיות מיוחדות. כל שצריך לשם כך זה סובלנות והכלה מצד כל הצדדים ורצון מצד כולם לקיים כאן את החברה ההטרוגנית שמרכיבה את הפסיפס הישראלי. אז אמנם תמיד היו וכנראה תמיד יהיו כאלה שיצעקו חזק כאילו יש סתירה וכאלה שמעדיפים שלא לאפשר כאן את החברה ההטרוגנית הזאת. ובימינו בוודאי, יש להם מיקרופונים חזקים באדיבות התקשורת הממוסדת בעלת האג'נדה הדומה, בנוסף למימון של גורמים רבים, חלקם מחו"ל. אבל עדיין זה מיעוט ואת זה חשוב לזכור, כאשר רוב הציבור מעדיף את הפשרות וההכלה על-פני הרס החברה ומלחמת האחים.
החזון של הרצל היה מבוסס על כך שהערבים בארץ ישראל הם כמו היהודים באירופה ולהתייחס לערבים כמו שהיינו רוצים שהאירופאים יתייחסו אלינו. אבל זה לא ישים כשהערבים פשוט לא רוצים שום דבר מהרצל רצה להציע להם ואפילו בטורקיה הקימו סדרה על כך שהרצל מבזה את אביו ומרמה את הסולטאן כדי להקים ליהודים מדינה. ברוסיה הייתה סדרת אנימציה על החתול לאופולד שהעכברים מציקים לי ומתעללים בו והוא אומר: "חברים, בו נחיה בחברות", זה מה מה שהשמאל מציע ללכת עם הראש בקיר עם החזון של הרצל ולהתעלם מהרצונות וההתנהגות של הערבים, אז אולי אצלם זה עובד, אבל אי אפשר לגייס לזה רוב בציבור כי חוץ מאולי ישוע עצמו אף אחד לא אוהב להציב את הלחי השנייה למי שסוטר לו ואי אפשר לשכנע את הציבור שאפשר לגייס את הערבים שטובחים בנו ותומכים בכל אויבינו ללא יוצא מן הכלל אפילו כשאויבינו נלחמים ביניהם כמו במלחמת עיראק-איראן ומלחמת חמאס-פת"ח הם מוצאים דרך לתמוך בשני הצדדים הלוחמים העיקר להיות בעד כל אויבי ישראל. אז החזון של הרצל לבניין הארץ עם המיעוט הערבי ואמנציפציה לערבים שמודים שהם עושים ילדים כדי להשתלט על הכנסת פשוט לא ריאלית. הערבים שהרצל דמיין הם מיעוט שבמיעוטים גם בין ערביי ישראל וגם במדינות השכנות. ולכן גם הקואליציה של אהוד ברק נאלצה לדכא את מרד אוקטובר 2000 שבו לראשונה ערביי ישראל ניסו להעניק סיוע אקטיבי לאויב בשעת מלחמה.נראה לי שהוא ניסה להגיד שיש סתירה בין הקואליציה הנוכחית לחזון הזה של הרצל (שלא ברור לי עדיין מדוע הוא רלוונטי למשהו). הערבים פחות מעניינים
אין כל סיבה לראות בזה סתירה. עובדתית מדינת ישראל מצליחה להתקיים שלושת רבעי מאה מבלי שהסתירה הזאת גורמת לבעיות מיוחדות. כל שצריך לשם כך זה סובלנות והכלה מצד כל הצדדים ורצון מצד כולם לקיים כאן את החברה ההטרוגנית שמרכיבה את הפסיפס הישראלי. אז אמנם תמיד היו וכנראה תמיד יהיו כאלה שיצעקו חזק כאילו יש סתירה וכאלה שמעדיפים שלא לאפשר כאן את החברה ההטרוגנית הזאת. ובימינו בוודאי, יש להם מיקרופונים חזקים באדיבות התקשורת הממוסדת בעלת האג'נדה הדומה, בנוסף למימון של גורמים רבים, חלקם מחו"ל. אבל עדיין זה מיעוט ואת זה חשוב לזכור, כאשר רוב הציבור מעדיף את הפשרות וההכלה על-פני הרס החברה ומלחמת האחים.
אז אמנם מדובר בקואליציה הנוכחית השנואה, אבל גם בקואליציה אחרת כל החלומות על החזון של הרצל ואפילו הצהרת הכוונות במגילת העצמאות הם ניסיון לשבור את הראש בקיר.
ayb1
Well-known member
כתבתה " בעיקרון יש סטירה בין מדינה יהודית ומדינת לאום ....."
אין כל סתירה מפני ש"מדינה יהודית" במגילת העצמאות מדברת:
על מדינה של בני הלאום היהודי
וכלל לא מדברת על מדינת דת של הדת היהודית
ישראל אינה מדינת דת כמו הותיקן ולעולם לא תהיה
ולו רק מהסיבה שיש בדת היהודית לפחות 4 זרמים מרכזים
- הזרם החילוני המסורתי
- הזרם הרפורמי
- הזרם האורתודוכסי
- הזרם הקונסרבטיבי
דיברתי על הלאום היהודי ולא על הדת היהודית ואת הדברים ראינו כשגם ערבים פרו-ישראלים כמו לוסי אהריש וחלקים גדולים מהדרוזים התנגדו לחוק הלאום. וגם קיצוניים באקדמיה כמו אורן יפתחאל טוענים שצבא עברי הוא אנטי דמוקרטי וחוק השבות הוא אנטי דמוקרטי. וגם ערביי ישראל והשמאל הרדיקאלי טוענים שחוק השבות מנוגד לדמוקרטיה, שאפילו אמנון רובינשטיין כתב ספר שלם כדי להפריך את הטענה. אבל עצם העובדה שאנחנו לא יכולים לסמוך על הערבים לשירות צבאי פוגע בדמוקרטיה, בינתיים יש אינטרס הדדי כי גם הערבים לא רוצים, אבל אם הערבים ירצו להתגייס כדי לקבל אימון והכשרה, תהיה לנו בעיה לסרב להם בתור מדינה דמוקרטית או אפילו לשלוח אותם להיות ג'ובניקים כשהם ירצו להיות קרביים.
ובכלל אמנון יש צדיקים בסדום כמו אמנון רובינשטיין, אבל בשביל הליברליים הפרוגרסיביים חוק השבות מנוגדות ליסודות הכי בסיסיים של דמוקרטיה. ואפילו סמי סמוחה שמגן על המצב ומקבל אותו טוען שהמצב לא יכולה להיות בדמוקרטיה ליברלית ואנחנו לא דמוקרטיה ליברלית אלא דמוקרטיה אתנית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.